כשפיתוח אזורי פוגש את גווני החברה הישראלית

לאשכולות אזוריים פוטנציאל אדיר לחבר בין קבוצות שונות במרחב. השנה, החלטנו לבדוק את הטענה הזו, ולפתוח בנגב המערבי קבוצת "גוונים" אזורית.  למדנו, התווכחנו, אכלנו והתרגשנו. בסוף, יצאנו עם כמה תובנות על פיתוח אזורי

 

בחודש האחרון סיימנו להנחות קבוצת "גוונים" בנגב המערבי. גוונים, למי שטרם הכיר, היא תכנית מטעמה של פדרציית סן פרנסיסקו, שפועלת להגברת הפלורליזם והלכידות החברתית בקרב הקבוצות השונות (מה שהנשיא ריבלין מכנה, שבטים), בחברה הישראלית. המתודה פשוטה: היכרות אישית, בלתי אמצעית, עם "האחר", השונה מאיתנו. 

 

מה לפיתוח אזורי ולפלורליזם? 

 

הרעיון להקים קבוצת גוונים אזורית היה בגדר פיילוט: תכנית גוונים ברמה הלאומית רצה כבר שנים רבות, ואנחנו, שעובדים השנה בנגב המערבי על פיתוח תכנית אסטרטגית אזורית, פנינו לתכנית גוונים וביקשנו להקים בשותפות איתם ועם אשכול נגב מערבי, תכנית מתאימה לאזור. הרי הנגב המערבי הוא מרחב שמכיל בתוכו באמת את כל גווני הקשת הישראלית: אשכנזים ומזרחים, בדואים, חרדים, דתיים וחילונים, עולים, קיבוצניקים, מושבנים ובני ובנות עיירות הפיתוח לשעבר. ארבעה שבטים? בנגב המערבי תמצאו לפחות עשרה. 

 

 

 

הנגב המערבי הוא המקום בו כל הסיפורים הישראלים נפגשים, לטוב ולרע. גיוון זה, יוצר מחד  עושר אדיר וקרקע פורייה ליזמות, תרבות, ויצירה מקומית. הוא מהווה הזדמנות לתיירות ייחודית ואותנטית, ולשגשוגן של קהילות על בסיס העצמת הזהות הייחודית להן. יחד עם זאת, הגיוון התרבותי מהווה אתגר: איך בונים שכונות חדשות שלא יהיו נפרדות? איך מחברים בין ותיקים לחדשים? בן יהודים לערבים? איך בונים קהילות חזקות שאינן מנוכרות זו לזו?

 

לכן, בתחילת הדרך אמרנו- בואו נראה איך הכל מתחבר: תכנון אסטרטגי, חזון אזורי, צמיחה כלכלית חברתית וחיים משותפים במרחב.  

 

 

"דעה פתוחה היא יותר מחכמה"

 

"אני מחבבת אנשים שדעתם פתוחה.

אנשים המסוגלים לומר: מה? 

באמת? בחייך. ממש לא ידעתי. 

זה ממש לא עלה על דעתי. 

 

דעת פתוחה היא יותר מחכמה, 

יותר מלהיות צודקים

יותר מ"אני הרי אמרתי" 

ומ"ידעתי את זה כבר בשנת..." 

 

אוה קילפי. תרגום מפינית: רמי סערי

 

 

אז מה משותף ליזמית מרהט, אקטיביסטית מאופקים, וחקלאי מאשכול? 

 

ראשית, המון. דיברנו בקבוצה הרבה על המשותף: על חינוך, סביבה, על שאיפות לקדם ולפתח את הבית: הנגב המערבי. כל המשתתפים הם אנשים מעורבים, שאכפת להם מהאזור ורוצים לפעול לקדמו.  וגם רבנו הרבה, התווכחנו, התדיינו ובחנו כל אחד עם עצמו, את שריר הסובלנות האישי. 

 

התכנית הייתה בנויה כך שלא לומדים "על" אלא לומדים ממי שנמצא בקבוצה, דרך חייו האישיים. אז יצאנו לסיורים באזור, שם כל אחד מחברי הקבוצה הציג לנו את עולמו, ואת האתגרים המרכזיים שמעסיקים את המקום בו הוא חי.

 

בקיבוץ שובל שמענו על האתגרים של הקיבוץ המתחדש, ובמושב קלחים שמענו על הקשיים שעולים מקליטה של תושבים חדשים אל מול בעלי הנחלות, ועל האתגרים ביצירת קהילה משותפת. באופקים למדנו על אתגרים משמעותיים עם בני נוער בעיר, על היעדר אפשרויות בחינוך ובתעסוקה, ועל חברה אזרחית חזקה שפועלת בעיר כדי לשנות את כל אלו. בתקופה זו שודר הסרט "סלאח פה זה ארץ ישראל" והעלה כמובן גם הרבה דיונים סוערים בקבוצה. הסיור ברהט היה סיור מאלף: שמענו צדדים שונים על התרבות הבדואית המסורתית (כמו למשל, פוליגמיה), וראינו כמה מהאתגרים הגדולים של העיר, שנמצאת בצמיחה דמוגרפית אדירה. 

 

 

במסגרת התכנית יצאנו גם לסיור למידה של יומיים בגליל המערבי: הגליל המערבי הוא גם אזור המאופיין בגיוון תרבותי (אם כי שונה משל הנגב), ושם למדנו איך אפשר למנף אותו לצמיחה כלכלית חברתית. ביקרנו בין היתר בעכו, בפקיעין, ב ACAT, פגשנו יזמים ועסקים תיירותיים, למדנו על ההתארגנות האזורית של "רוח הגליל", ועל מודל קפיצת המדרגה. סיור אינטסיבי של יומיים גם אפשר לקבוצה להכיר יותר לעומק בצורה לא פורמאלית, ואין ספק שהסיור הייתה נקודה משמעותית בתהליך. 

 

 

 

מה למדנו? על הנגב וגם עלינו

 

למדנו שהנגב המערבי הוא -ה- מקום בו כלל סיפורי ההתיישבות של ישראל נפגשים - סיפורים על הפרחת השממה וחקלאות על סף המדבר, לצד סיפורים של שיכון העולים בעיירות הפיתוח, והתיישבות הבדואים בנגב.   

 

למדנו, שכולם מאוד מחוברים למקום. לקרקע. לאווירה. האדמה היא מרכיב מרכזי בזהות המקומית, וגם לב המחלוקת - אפשר לראות את זה למשל בוועדות הגבולות שיש באזור בין מועצות לעירות הפיתוח לשעבר, בהסדרי ההתיישבות הבדואים ועוד. מושגים כמו "זמן נגב" "קו צומת בית קמה"  שגורים בשפה והם חלק מאותה זהות נגבית ייחודית. 

 

 

ומה לגבי פיתוח אזורי? איששנו את התפיסה שמובילה אותנו, שתהליכי התכנון - כתיבה אסטרטגית, חזון וזיהוי נכסים ייחודים, חייבים להיות מחוברים כל הזמן לתושבים שבשטח שצריכים להכיר אחד את השני. בייחוד באזורים מגוונים- לא ניתן לתכנן חזון ותכנית לצמיחה כלכלית לאזור, מבלי שכל השחקנים השונים יישבו מסביב לשולחן וייקחו חלק פעיל בכל שלבי התכנון (להרחבה- צפו בסרטון על המודל שלנו).

 

במובן הזה, האשכולות האזוריים, מהווים פוטנציאל אדיר לחיבור בין קבוצות במרחב. מדובר בחיבור בין רשויות, שיכול לייצר מכנה משותף, לצמצם פערים, ולקדם, על אמת, טוב משותף.  אשכול נגב מערבי, השותף המרכזי שלנו, שימש לנו את הפלטפורמה החשובה לקבוצה, והרים את הכפפה, ואנחנו חושבים שנכון יהיה להקים תכניות גוונים בכל האשכולות בארץ.

 

הנשיא ריבלין התייחס לפוטנציאל האשכולות בהקשר זה: 

 

"אחד ממנועי השינוי המרכזיים הוא השותפות האזורית בין הרשויות המקומיות. האשכולות הם כלי דרמטי לשינוי ופיתוח אזורי ולפיתוח כלכלי. לצד היתרון הכלכלי לגודל יש יתרון אדיר גם בפן החברתי. האשכול הוא פלטפורמה מתאימה למפגש, לחלום ביחד ולחשוב ביחד. רק מתוך תחושת שותפות ייווצרו שיתופי פעולה חשובים ומניבים."

 

ולבסוף, חשוב לא פחות, יצאנו אופטימים לגבי הסיכוי שלנו לחיות יחד, במרחב אחד, למרות המחלוקות והשוני. 

 

תודה לכל מי שלקח חלק: חברי הקבוצה, תכנית גוונים מפדרציית סן פרנסיסקו, ואשכול נגב מערבי.  

 

 

 

 

 

שתפו בפייס
שתפו בלינקד
שתפו בגוגל +
Please reload

המומלצים

מה עושים שוטרים על רולרבליידס כדי להילחם בתופעה שמשתקת את ארה"ב?

29.7.2018

1/10
Please reload

חיפוש לפי
מידע חדש
Please reload

חיפוש לפי ישובים ותגיות
עקבו אחרינו