עירוניות מכלילה; לא רק לצעירים
המרחב העירוני בישראל מדיר אוכלוסייה שלמה ומתעלם מצרכיה. כיצד ניתן לבנות שכונות שישרתו את כלל תושביהן, כולל את אוכלוסיית המבוגרים?
נדב פן, אנליסט במכון ראות, התראיין לכתבה של מירב מורן שעסקה בנושא. ("מחיר למזדקן: זה מה שקורה כשדואגים רק לזוגות צעירים עם ילדים ומכוניות")
הנה קטע מדבריו:
"לדברי פן, ההשראה להעדפת צעירים וצורכיהם, שתוצאתה היא הדרת מבוגרים, מגיעה מהקמפיין הממשלתי שמציג את משבר הדיור כנושא שנוגע אך ורק לזוגות צעירים. "בתוכניות החדשות רוב הדירות הן גדולות ומותאמות למשפחות", הוא אומר. "המבוגרים לא צריכים דירות כאלה, במקרים רבים הם לא יכולים לשלם עליהן, וכמעט תמיד הם מתקשים לתחזק אותן. ואולם הערים הן בנות ערובה של הממשלה, ולכן כל המאמצים מופנים למי שלכאורה הם הסובלים העיקריים ממחסור בדיור מתאים. זה בא לידי ביטוי גם במהלכי המיתוג של הערים, שמשווקות את עצמן כערי צעירים עם מתחמי בילוי, וגם בכסף ממש – מלגות לסטודנטים כדי למשוך אותם לגור באזורים שהעיר רוצה לפתח. מדוע ערים לא עושות פעולות דומות כדי למשוך פנסיונרים?", הוא שואל. "הסטודנטים הם ציבור יותר 'מגניב' – עושים להם מסיבות והם מפרנסים פאבים, אך הפנסיונרים הם קבוצה גדולה ונשכחת שצורכת שירותים ומוצרים בסגנון אחר, ובהיקף לא מבוטל. הם יכולים לתרום לחיים ולמסחר באזור שעירייה רוצה לעורר לא פחות מצעירים. למבוגרים יש פשוט צרכים שונים".
****
